כל כמה זמן צריך לשאוב בור ספיגה?

בור ספיגה הוא עדיין פתרון נפוץ בבתים פרטיים, במשקים חקלאיים, במבנים מרוחקים ובאתרי בנייה שאינם מחוברים לרשת הביוב העירונית. רוב הבעלים נזכרים בו רק כשמשהו משתבש: ריח חזק בחצר, ניקוזים שלא יורדים, או גרוע מזה – ביוב שגולש. השאלה כל כמה זמן לשאוב בור ספיגה היא אחת השאלות הנפוצות שאנחנו שומעים, והתשובה הכנה היא שזה תלוי בבור, בבית ובאנשים שגרים בו. במדריך הזה נסביר מה קובע את קצב המילוי, איך מזהים שהבור מתמלא, ואיך בונים לוח זמנים שמתאים לכם.

איך עובד בור ספיגה ולמה צריך לשאוב אותו

השפכים מהבית זורמים אל הבור. החלק הנוזלי מחלחל לקרקע דרך הדפנות והתחתית, ואילו המוצקים, השומנים והבוצה נשארים בבור: חלקם שוקעים לתחתית וחלקם צפים למעלה. עם הזמן השכבות האלה גדלות, ובמקביל סותמות בהדרגה את הנקבוביות בקרקע שמסביב. כך הבור גם מתמלא וגם סופג פחות. שאיבה מוציאה את הבוצה והמשקעים, מחזירה לבור את הנפח שלו ומאפשרת לקרקע להמשיך לספוג.

חשוב להבחין בין בור ספיגה לבין בור אטום או מיכל איגום, שלא סופג כלל. במיכל כזה כל השפכים נשארים בפנים, ולכן צריך לשאוב אותו בתדירות גבוהה בהרבה, לפי קצב הצריכה.

מה קובע את תדירות השאיבה

מספר הדיירים

ככל שיותר אנשים גרים בבית, נכנסים לבור יותר שפכים ויותר מוצקים. משפחה גדולה, או יחידת דיור נוספת שחוברה לאותו בור, ימלאו אותו מהר יותר.

גודל הבור

בור קטן מתמלא מהר יותר מבור גדול באותה צריכה. אם אינכם יודעים מה גודל הבור שלכם, צוות השאיבה יכול להעריך אותו בביקור הראשון, וזה מידע ששווה לשמור.

סוג הקרקע וכושר הספיגה

קרקע חולית סופגת בדרך כלל מהר, ואילו קרקע חרסיתית וכבדה סופגת לאט. גם מפלס מי תהום גבוה ועונת החורף, כשהקרקע רוויה במי גשמים, מאטים את הספיגה. אם מרזבים או ניקוזי חצר מחוברים לבור, הם מוסיפים לו מים ומאיצים את המילוי.

צריכת מים

מכונות כביסה, מדיח כלים, מקלחות ארוכות, ובעיקר דליפות – אסלה שממשיכה לזרום או ברז שמטפטף – מכניסים לבור כמויות מים גדולות בלי שתרגישו.

שומן ומוצקים

שמן טיגון שנשפך לכיור, שאריות מזון, מגבונים לחים ומוצרי היגיינה לא מתפרקים בבור. הם מגדילים את שכבות הבוצה והשומן וסותמים את הקרקע מהר יותר.

כלל אצבע – והסייגים שלו

כלל אצבע נפוץ הוא לבדוק את מפלס הבור לפחות פעם בשנה, ולקבוע את תדירות השאיבה לפי מה שמתגלה בבדיקה. יש בורות גדולים בקרקע טובה שמספיק לשאוב אחת לכמה שנים, ויש בורות שצריך לשאוב כמה פעמים בשנה, במיוחד בחורף. זו נקודת פתיחה ולא כלל מחייב. הדרך הנכונה היא ללמוד את הבור שלכם: רשמו מתי נשאב ובאיזה מצב הצוות מצא אותו, ותוך שאיבה או שתיים יתברר מה הקצב שמתאים לכם.

סימנים שהבור מתמלא

• ניקוזים איטיים בכל הבית, ולא רק בנקודה אחת.
• קולות גרגור מהכיורים ומהאסלות.
• ריח ביוב באזור הבור או בתוך הבית.
• אדמה רטובה ובוצית, או צמחייה ירוקה במיוחד, מעל הבור ובסביבתו.
• מים שעולים בניקוז המקלחת או בניקוז הרצפה.
• גלישה של שפכים מהמכסה – בשלב הזה כבר מדובר בחירום.

חלק מהסימנים דומים לסימנים מוקדמים לסתימה בקו הביוב, ולכן כדאי לבדוק גם את מצב הקו. אם אתם מזהים את הסימנים האלה, צמצמו מיד את השימוש במים ותאמו שאיבת בור ספיגה. אם יש כבר גלישה, מדובר בקריאת ביובית חירום.

למה שאיבה קבועה זולה יותר מחירום

• תכנון במקום דחיפות: שאיבה שמתואמת מראש מתבצעת בשעות היום, בלי התוספות שמלוות בדרך כלל קריאה דחופה בלילה או בחג.
• עבודה פשוטה יותר: בבור שנשאב בקביעות מצטברת פחות בוצה מוצקה, והשאיבה מהירה ונקייה יותר.
• שמירה על הבור ועל הקרקע: בור שמגיע שוב ושוב למילוי מלא, עם שכבות בוצה עבות, סותם בהדרגה את הקרקע סביבו ועלול להגיע למצב שבו נדרש טיפול יסודי בהרבה.
• מניעת נזקים: שפכים שגולשים לחצר או לבית גוררים ניקוי, חיטוי ולעיתים גם נזק לרכוש.

על הגורמים שמשפיעים על העלות תוכלו לקרוא במדריך כמה עולה ביובית.

איך מתכוננים לשאיבה – ומה כדאי לשאול את הצוות

כמה הכנות פשוטות מקצרות את העבודה ומונעות עיכובים:

• ודאו שאתם יודעים איפה נמצא מכסה הבור, ופנו ממנו עציצים, ריהוט גן או כל דבר שמונח עליו.
• דאגו לדרך גישה פנויה למשאית, או ספרו מראש למוקד אם הבור רחוק מהכביש.
• הכניסו חיות מחמד הביתה והרחיקו ילדים מאזור העבודה.
• ספרו לצוות על תקלות שהבחנתם בהן: ריחות, ניקוזים איטיים או מים שעולים.

בסיום השאיבה שאלו את הצוות באיזה מצב היה הבור, כמה בוצה הצטברה בו, והאם נראו סימנים לבעיית ספיגה או לחדירת מי גשם. רשמו את התשובות יחד עם התאריך. המידע הזה הוא הבסיס לקביעת מועד השאיבה הבאה.

איך שומרים על הבור בין שאיבה לשאיבה

• תקנו דליפות באסלות ובברזים מיד.
• פזרו כביסות לאורך השבוע במקום כמה מכונות ביום אחד.
• נתקו מרזבים וניקוזי גשם מהבור, אם הם מחוברים אליו.
• אל תשפכו שמן, שומן ושאריות מזון לכיור, ואל תזרקו מגבונים לאסלה.
• אל תחנו רכבים כבדים ואל תבנו מעל הבור.

בטיחות סביב בור ספיגה

בור ספיגה הוא מקום מסוכן. מצטברים בו גזים כמו מימן גופרתי (H2S) ומתאן, והאוויר בתוכו עלול להיות דל בחמצן. לעולם אל תיכנסו לבור, אל תתכופפו לתוכו ואל תשלחו לשם אף אחד. הקפידו שהמכסה יהיה תקין, יציב וסגור, והרחיקו ילדים וחיות מחמד מהאזור.

לסיכום: אין מספר קסם, אבל יש שיטה. בדקו את הבור לפחות פעם בשנה, תעדו כל שאיבה, שימו לב לסימני האזהרה ותאמו שאיבה לפני שהבור מגיע לגלישה. ואם אינכם זוכרים מתי הבור נשאב בפעם האחרונה, זה בדיוק הזמן לבדוק.